|
בעקרון כל אדם כשיר לכהן כבורר. החוק אינו דורש כישורים מיוחדים מהבורר ואף לא הכשרה מיוחדת לתפקידו, למרות שסמכותו של הבורר לפסוק במחלוקת בין אדם לחברו, היא כסמכותו של שופט ופסקו של הבורר "קשיח" מפסק דינו של בית המשפט, מאחר ואין זכות ערעור על פסק בורר.
ניתן לפנות לביהמ"ש על מנת לפסול את פסק הבורר בטענות מאוד מוגבלות ובמקרים חריגים כגון:
- אם הבורר חרג מסמכותו.
- אם הבורר פגע פגיעה חמורה בכללי הצדק המהותי.
- אם הבורר פסק פסיקה שנוגדת את תקנת הציבור.
הפניה לבוררות מאפשרת לבעלי הדין למנות כבורר בעניינם, אדם שאינו משפטן.
הם יכולים למנות כבורר ביניהם אדם שהם מכירים וסומכים את ידם על החלטתו והכרעתו בעניינם, או אדם שהשכלתו, מקצועו או עיסוקו, קשור בדרך זו או אחרת לעניין המחלוקת בגינה הם מבקשים למנות בורר.
הסיבות העיקריות בפנייה לבוררות:
קיצור זמנים
ניתן לנהל ולסיים הליך בוררות תוך מס' חודשים, זה יתרון משמעותי בהתחשב בלוחות הזמנים הדחוסים של בתי המשפט, אשר לא אחת גורמים לכך, שגם תיקים פשוטים יחסית מתנהלים לאורך זמן ממושך, מצד שני זה יכול להיות גם חיסרון לצד הנתבע (שבד"כ מעוניין בסחבת המשפטית אשר מאפשרת לו לדחות את מימוש פסק הדין הצפוי).
סודיות
עסקאות ומערכות יחסים שאין לצדדים עניין בחשיפתן ממסגרת הדיון בביהמ"ש, יעדיפו ללכת לבוררות, תוך שמירה על סודיות העניין.
מומחיות
כאשר בוחרים בורר, אזי ניתן לבחור אדם או מוסד שידוע כי יש לו התמחות בתחום הספציפי בו מתנהלת המחלוקת.
במינויו של בורר מומחה, אשר אמור להכריע בעניין שנימצא בתחום מומחיותו, יש יתרון גדול, בכך שלא יהיה צורך להשקיע זמן ולזמן עדים מומחים לעדות על מנת להסביר לבורר את הנושאים שהוא יודע ומכיר אותם על בוריים. הרי שהבורר נבחר לבוררות בגלל כישוריו המקצועיים בתחום התמחותו ולכן אין פגם בנצלו את ידיעותיו האישיות על נשוא המחלוקת.
|